מַכְּתוּבּ – קליגרפיה מסורתית ועכשווית בין מזרח ומערב

התערוכה " מַכְּתוּבּ " מציגה את השימושים השונים בנייר בארצות האסלאם, ומתמקדת בקליגרפיה הערבית שהיא מאבני היסוד של תרבות ואמנות האסלאם. גם כיום לא נתמעטה חשיבותה של הקליגרפיה הערבית. ישנם קליגרפים רבים שממשיכים יצירה מסורתית זו בעוד אמנים עכשוויים ברחבי העולם משלבים אותה בעבודתם.

הנייר, המשמש אותנו באופן נרחב בחיי היום-יום, הומצא בסין לפני כאלפיים שנה. אולם, תרבות האסלאם היא האחראית לתפוצת הנייר בעולם כולו. על פי מקורות היסטוריים, הידע לייצור הנייר הגיע לארצות האסלאם על ידי שבויי מלחמה סיניים, שנשבו בקרב שנערך במרכז אסיה בשנת 751 לספירה. בעוד הנייר הסיני הופק ברובו מצמחים סובטרופיים מקומיים, הרי במרכז אסיה וארצות האסלאם צמחים אלו לא היו בנמצא ולכן הנייר הופק משאריות של בדי כותנה ופשתן. המוסלמים שאימצו את השימוש בנייר הפיצו את הידע לייצורו לעיראק, סוריה, מצרים, צפון אפריקה ולבסוף לאירופה. הפצתו של הנייר והידע לייצורו בארצות האסלאם בתקופה שבין המאה ה-8 למאה ה-14 הביאה לפריחה בכל תחומי הדעת והמחקר: תאולוגיה, גֵאוגרפיה, אסטרונומיה, רפואה, מתמטיקה וספרות.

זמינות הנייר חוללה תמורות באמנויות בכלל ובקליגרפיה הערבית בפרט. הכתיבה בשפה הערבית נתפסת כאמנות רוחנית, בהיותה השפה שבה הקוראן נגלה לנביא מוחמד במאה ה-7. המילים הראשונות שאלוהים משמיע באוזני מוחמד מצביעות על חשיבות הכתיבה בתרבות ובאמנות האסלאם: "קרא הן ריבונך הוא רב חסד, אשר לימד בקולמוס, לימד את האדם את אשר לא ידע" (סורה 96 :5-3).

במאה ה-9 בוססו יסודות אמנות הקליגרפיה על ידי הקליגרף אבן מוקלה (940-866). הוא פיתח מערכת של כתיבה פרופורציונית המבוססת על עקרונות גאומטריים והגדיר שישה סוגים של סגנונות כתיבה, שהם התשתית של אמנות זו. אחריו המשיכו עוד קליגרפים במלאכת עיצוב סגנון הכתב הערבי. החל במאה ה-10, ספרי הקוראן מועתקים על נייר וכוללים עיטורים רבים וכן "דפי שטיח" –- דפים שלמים המעוטרים באופן מסוגנן. למן המאה ה-14 הספר המאויר הופך אמנות מרכזית בעולם האסלאם.

גודל הנייר מאפשר ציורים רבים של טבע דומם, חיות ודמויות, המלוות את הכתוב. החל במאה ה-15 הציורים שממדיהם הולכים וגדלים נאספים באלבומים. מהפכת הדפוס המתרחשת בשנים אלה באירופה מגיעה באיחור לארצות האסלאם ורק במאה ה-18 נפתח בית הדפוס הראשון בבעלות מוסלמים.

בתערוכה מוצגות יצירות אמנות מסורתיות לצד יצירות עכשוויות וכולן עושות שימוש בקליגרפיה על נייר. היצירות המסורתיות מציגות את השימושים השונים בנייר בארצות האסלאם, ומשקפות את חשיבותה של הקליגרפיה בתרבות האסלאם: דפי הקליגרפיה וכלי הקליגרף, ספרי קוראן, קמעות, ספרים מאוירים, דפי אלבום וכן דברי דפוס מוקדמים, כגון קוראן מהמאה ה-17 שהודפס באירופה. היצירות העכשוויות נותנות פרשנות חדשה לכתיבה המסורתית המסוגננת והן מעשי ידיהם של  האמנים: פריד אבו שקרה, קוטלו אטאמן, קזואו אישיאי, לירון לביא-טורניץ', שירין נשאט ואלה פוניזובסקי ברגלסון.

ד"ר שרון לאור-סירק – אוצרת התערוכה

לסרט התערוכה לחצו כאן