מפגשים בדרך הזהב
התערוכה "מפגשים בדרך הזהב" מציגה מפגש בין דתות ותרבויות מערב אפריקה לבין דת האסלאם ופותחת בפנינו צוהר לתרבויות עשירות ומרתקות אלה. בתערוכה מוצגים חפצים המספרים את סיפורו של נתיב הסחר בזהב שדרכו הגיע האסלאם למערב אפריקה, נתיב אשר חיבר בין דתות ומנהגים.
האסלאם נולד בערים מכה ומדינה בחצי האי ערב בתחילת המאה השביעית, ולאחר מות הנביא מוחמד החל להתפשט בהדרגה באסיה ובצפון אפריקה. אל מערב אפריקה שמדרום לסהרה, אזור שכונה בִּילָאד א-סודאן – "ארץ השחורים", הגיע האסלאם לראשונה עם סוחרים מוסלמים מצפון אפריקה שחצו בשיירות גמלים את נתיבי הסחר של מדבר סהרה, והמשיך להתפשט בתהליך איטי ושלו.
מבחינה גיאו-פוליטית, יבשת אפריקה בכלל ומערבה בפרט הייתה מורכבת מקבוצות אתניות ללא מסגרת מדינית קבועה וממספר ממלכות מרכזיות ששלטו בנתיבי המסחר: אימפריית גאנה (1240-700), אימפריית מאלי (1240-המאה ה-16) ואימפריית סוֹנְגְהָאי (1591-1464). שליטי האימפריות הבינו שאם יאמצו את מנהגי האסלאם ויבססו את קשריהם עם רשתות המסחר המוסלמיות, הם יגבירו את כוחם ואת עושרם. עם זאת, הם הילכו בין הטיפות, התנהגו כמוסלמים במצבים מסוימים ובאחרים כפגאנים, כדי לרצות הן את הרוב הפגאני הן את המיעוט המוסלמי. הם פרסו את חסותם על מלומדים מוסלמים, ובד בבד פנו בעת הצורך לאנשי הדת המסורתיים. דת האסלאם הייתה מבחינתם כרטיס הכניסה לעולם התרבות והמסחר של המזרח-התיכון.
במאות ה-17 וה-18, האסלאם משתרש במערב אפריקה ומגיע לראשונה גם לחברה הכפרית. במאות ה-18 וה-19, גורמים רדיקלים, שסוטים מהקו המתון ששילב בין אסלאם לבין תרבויות מקומיות, צומחים בחברה הכפרית של מערב אפריקה שמדרום לסהרה. לראשונה, הם מתייגים את מי שאינו מוסלמי ככופר. במקביל, צרפת ובריטניה מגבירות את התעניינותן במשאביה של אפריקה, ולכן במהלך המאה ה-19 הלחץ הקולוניאליסטי צובר תאוצה גם שם.
הדתות המסורתיות במערב אפריקה נולדו והתפתחו בנפרד זו מזו, אך הן חולקות כמה מאפיינים אנימיסטיים: אל בורא מרכזי ורוחות אשר מייצגות את הנשמה של הטבע והיקום. בטקסים שנערכו בקהילה, נהגו מנהיגיה הרוחניים להעביר מדור לדור ערכים וכמו כן לקשור את בני הקהילה למקורותיהם באמצעות סיפורים על דמויות מיתולוגיות, על חיות אגדיות ובסיפורי בריאה ומיתוסים מימי הקמת הקהילה. בשעת הטקס שנערך בשעות החשכה והיה מלווה בריקוד ובשירה, מקצת המשתתפים עטו מסכות וזהותם נבלעה בה וכן בקש ובבדים שהסתירו את גופם.
בתערוכה מוצגים מבחר מסכות, כיסויי ראש, חפצים טקסיים וחפצים בעלי משמעות מאגית שהיו חלק מחיי הרוח של מספר קבוצות אתניות נבחרות במערב אפריקה שמדרום לסהרה. אף שרוב החפצים מתוארכים למאות ה-19 וה-20, הם מייצגים מסורות מקומיות ארוכות שנים, ולמעשה שימשו אמצעי תיווך של רעיונות דתיים מופשטים לבני הקהילה. המוצגים כוללים תשמישי קדושה אשר שמשו כלי קיבול לאנרגיה של רוחות היקום ושל האבות המייסדים של הקהילה. כמו כן, חלקם שימשו בטקסי חניכה או בטקסי מעבר של אגודות סודיות, שהיו ממונות על הסדר החברתי של הקהילה הן מבחינה דתית הן מבחינה פוליטית וחינוכית. האגודות היו חשובות במיוחד בקהילות עצמאיות וקטנות.
לצד החפצים הטקסיים, מוצגים חפצים מהתרבות החומרית וממצאים ארכיאולוגיים שמהווים עדות למסחר בזהב ממערב אפריקה למזרח התיכון דרך הסהרה, וכן ספרי קוראן וקמעות מוסלמיים מהסהרה וממערב אפריקה אשר היו חלק מחיי היום יום של הקהילות המוסלמיות במרחב. מוצגים אלה משקפים גם היטמעות של דת האסלאם בחיי הרוח של הקבוצות האתניות השונות במערב אפריקה.
תודה למשאילים שנענו ברצון, השאילו את היצירות וליוו את צוות המוזאון במהלך בניית התערוכה: דינה ומיכאל וייס, משפחת רואש, מוזיאון ישראל, ירושלים ורשות העתיקות.