וחוזר חלילה…
התערוכה ”וחוזר חלילה“ יוצאת מהמבנה הארכיטקטוני של המוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, ובנויה בהשראתו. היא מתמקדת באופני ביטוי חזותיים ומוזיקליים של תבניות ואלמנטים חזרתיים באמנות, ומציעה פרשנויות למשמעותם – מהחיבור למיסטיקה ולתפיסה של אינסוף בתרבות המזרח ועד לייצוגים רציונליים ומבניים בתרבות המערב.
בתרבות האסלאם ובקרב עמי המזרח החזרתיות מבטאת את השלמות האלוהית. תבניות גיאומטריות מורכבות כמו משרביות, שמתאפיינות בסימטריה ובסדר מתמטי, משקפות חוקיות על־זמנית המזוהה עם האל, והולמות את האיסור על ייצוג דמויות אדם בהקשרים דתיים.
תבניות גיאומטריות ומתמטיות הן חלק מתהליכי היצירה גם בתרבות המערב. בתקופת הרנסנס, למשל, דפוסים חזרתיים הדגישו הרמוניה וסדר, והביעו תפיסה רציונלית של העולם. הרצון לייצג חדשנות ופשטות הוביל בסוף המאה ה־ 19, ראשית המודרניזם במערב, לדחיקת האורנמנטיקה. במאה הנוכחית, לעומת זאת, המגמות הקישוטיות חוות תחייה הודות לטכנולוגיות המאפשרות שילוב בין דקורציה תבניתית לפונקציונליות.
חזרתיות וריבוי ניתנים גם לקריאה חברתית: נוכחות חוזרת מחדדת את הגבולות בין היחיד לרבים אך גם מטשטשת אותם כשהקבוצה מעניקה לפרט משמעות כחלק משלם. בתרבויות המזרח עיטורים כמו הערבסקה, המבוססים על דגם חוזר, מסמנים שוויון בתרומת הפרטים לשלם. לעומת זאת, בתרבות המערב במאה ה־ 20ההתמקדות באינדיבידואל משתקפת לעיתים בא־סימטריה המבטאת את ייחודיות הפרט ואת אפשרותו לחרוג ממוסכמות.
העבודות בתערוכה מציגות תבניות חוזרות במגוון ביטויים הנובעים מדרכי הפעולה ומהנושאים שבהם מתמקדים האמנים והאמניות: מסורת והשפעתה על זהות, פחד מריק (horror vacui) המניע לפעולה קומפולסיבית, הקשרים ארכיטקטוניים של בנייה ושל הרס, היבטים רוחניים בתהליכי היצירה, יחסים בין יחיד לקבוצה, מגדר ובחינת היכולת של חפץ לשאת מטען תרבותי.
”וחוזר חלילה“ מזמינה את הצופים להתחקות אחר עקבות הפעולות והמוטיבים החזרתיים בעבודות, וליצור מתוך מבטם הייחודי רובד פרשני נוסף.
טל בכלר, אוצרת
אמניות ואמנים:
נדין בר נוי, רמי טריף, מרים כבסה,
טליה מוקמל, אביעד סינמנס,
דניאל פלדהקר, לילה קלינגר,
רונן שהרבני, אמיר תומשוב
"וחוזר חלילה" תיפתח לקהל הרחב ב 12.3.25 ותימשך עד סוף אוקטובר.