התערוכה "מאיזניק לירושלים" מציגה את המפגש בין מסורות הקרמיקה הטורקית והארמנית הירושלמית, ואת הזיקה של שתיהן למסורת הקרמיקה הסינית. אף שכל מסורת מייצגת את הזמן והמקום שבהם נוצרה, כולן מתמקדות במוטיבים מעולם הצומח, המתוארים באופן מסוגנן ועשיר.

מקורותיה של הקרמיקה הטורקית בפרס ובסוריה, אך מסוף המאה ה-15 התפתחה מסורת חדשה וייחודית בערים איזניק וקוטהיה שבמערב רמת אנטוליה. מסורת זו משלבת את האמנות המוסלמית הטורקית עם סגנון האיור הפרסי ואמנות הקרמיקה הסינית. המפגש עם אמנות זו נוצר בעקבות ייבוא כלי קרמיקה סיניים לחצר הסולטנים העות'מאניים וחשיפת הקרמיקאים המקומיים למסורת זו. נושא האיור המרכזי של האריחים וכלי החרס מאיזניק וקוטהיה הוא פרחים ומוטיבים צמחיים המתוארים בסגנון נטורליסטי.

הקשר בין מסורת הקרמיקה הטורקית לבין ירושלים נוצר במחצית הראשונה של המאה ה-16 על ידי הסולטן הטורקי סולימאן "המפואר" (1566-1494), שליט האימפריה העות'מאנית, שנרתם לחידוש אריחי הקירות החיצוניים של מבנה כיפת הסלע בירושלים. קירות המבנה, מהמאה ה-7, צופו מחדש באריחי קרמיקה צבעונית מזוגגת במסורת הקרמיקה הטורקית. הימצאותם של אריחים ממסורת זו במבנה כה מרכזי וחשוב השפיעה על הקרמיקה הירושלמית המקומית. במאות ה-18 וה-19 הוחלפו חלק מהאריחים באריחים חדשים שהעתיקו את העיצוב המקורי.

בתחילת המאה העשרים, נסיבות דומות הובילו למפגש נוסף בין מסורת הקרמיקה הטורקית והירושלמית. ב-1919 הוזמן אמן הקרמיקה ומומחה השימור הארמני דוד אוהנסיאן לירושלים כדי לשקם את אריחי כיפת הסלע מהמאה ה-16. כדי לעמוד במשימה נסע דוד אוהנסיאן לטורקיה, ושב לירושלים עם קבוצת אמני קרמיקה ארמנים, שהנודעים בהם היו נישאן בליאן ומגדיץ' קרקשיאן. לרוע המזל, רעידת האדמה שפקדה את ירושלים ב-1927 יצרה גירעון בתקציב ותוכניות השיקום נגנזו. למרות זאת, אמני הקרמיקה הארמנים השתקעו בירושלים ויצרו מסורת אמנותית ייחודית הקיימת בעיר עד היום.

בתערוכה מוצגים אריחים וכלי קרמיקה מאיזניק ומקוטהיה מהמאות ה-16 עד ה-18, וכלי קרמיקה סיניים משושלות מינג וצ'ינג ששימשו להם מקור השראה. כמו כן מוצגים זה בצד זה אריחים שציפו את מבנה כיפת הסלע במסורת הקרמיקה הטורקית מהמאה ה-16 ואריחים ארמניים מהמאה ה-20, בצד ציור של האמן לודוויג בלום, המציג בסגנון נטורליסטי את כיפת הסלע בשנת 1943. מסורת הקרמיקה הארמנית הירושלמית מוצגת בעבודתם של אמני העבר דוד אוהנסיאן, נישאן בליאן, מגדיץ' קרקשיאן והאמנים שעדיין יוצרים בעיר, בראשם מרי בליאן. כמו כן מוצגות עבודותיהם של מרתה ריגר ושל אקרם יאזיג'י, אמנים עכשוויים, שעובדים ויוצרים בהשראת אותה מסורת קרמיקה סינית שהשפיעה על המסורת הטורקית.

שרון לאור-סירק – אוצרת התערוכה

לסרט התערוכה לחצו כאן