תערוכה המורכבת משתי תצוגות

הראשונה מציגה כ-60 תצלומים שצולמו במרוקו בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. הצילומים, פרי עבודתו של הצלם והאתנוגרף ז’אן בזאנסנו, מתעדים בעיקר את פרטי הלבוש הייחודיים ברחבי מרוקו, תוך תיעוד צורות לבוש של יהודים מרוקאים ברברים (אמזיג’ים) לצד דמויות מהמלאח (הרובע היהודי) בערים השונות וברחובותיהן. התצוגה הינה פרי שיתוף פעולה של המוזאון לאמנות והיסטוריה של היהדות בפריז ה- mahj עם המוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח.

התצוגה השנייה מציגה שתי קולקציות אופנה, שנוצרו בישראל על ידי שתי מעצבות, שתיהן דור שלישי לעלייה ממרוקו.

עבודתה של סתיו אלפסי אחלאויאמא ילדה – מציגה חמש מערכות לבוש המתארות את המסע אותו עברה סבתה כשנישאה בגיל 12 במרוקו. 

עבודתה של נטע איטח – HERitage – מתחקה אחר “השמלה הגדולה” המרוקאית, ומציגה חמש מערכות לבוש המהוות פרשנות אופנתית ועכשווית למורשת של קראפט ולבוש מסורתי.

יחד מתלכדות שתי התצוגות לכדי תערוכה אחת שיש בכוחה לשנות את נקודת המבט שלנו על בגדים – מביטוי פולקלוריסטי, לחומר תרבותי נגיש ומרגש במיוחד.

 

 

המבט השגור רואה את הבגד כאובייקט נלווה אשר נוכחותו בנאלית, שקטה ולא תובענית.
בדרך כלל בגדים נתפסים בעיננו כטבעיים וכמובנים מאליהם, וקל לשכוח שהם עוצבו ונוצרו
כחלק מהיסטוריה ותרבות מסוימות. נוכל אף לומר כי באופן מסוים הבגדים בעצמם מעצבים
אותנו ומשמשים כשחקנים מרכזיים ורבי כוח בשדה החברתי והתרבותי. על הרקע הזה
מציעה התערוכה שלפנינו התבוננות בלבוש כפרקטיקה תרבותית מובהקת, והיא כוללת שתי
תצוגות שונות – תצלומים היסטוריים מחד ועיצוב אופנה עכשווי מאידך אשר הצבתן זו לצד זו
מאפשרת מבט על מהלך נרחב, היסטורי ועכשווי, בין צילום לבין עיצוב אופנה.
התצוגה יהודי מרוקו, 1934-1937 מוקדשת לתצלומים שצילם הצלם והאתנוגרף הצרפתי
ז׳אן בזאנסנו (1902-1992) במרוקו בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. התצלומים
מתעדים את צורות ופרטי הלבוש הייחודיים ברחבי מרוקו, בעיקר של יהודים ברברים
(אמזיג׳ים) כפריים לצד דמויות מהמלאח (הרובע היהודי) בערים השונות וברחובותיהן.
התצלומים משקפים באמצעות הלבוש של הדמויות את מצבי החיים, האירועים, התפקידים
והמעמדות החברתיים. פרטי הלבוש איתם מצולמות הדמויות השונות מגדירות ומסמנות את
כל אותן קטגוריות מובחנות והופכות את הלבוש לפריזמה שדרכה משתקפים המקום, הזמן
וההקשר הזהותי.
תצוגה זו היא תיעוד שמעיד על התפיסה כי לבוש מבטא ערכים, מפגיש בין נרטיבים
היסטוריים, מזין יחסי גומלין בין מעמדות, מטבעֵן השפעות בין-תרבותיות ומסמן אותן. הבגד
מתפרש כעשייה תרבותית על הגוף, והוא בו זמנית גם חלק מן הגופניות הטבעית וגם פעולה
על הגוף – עיצוב ושינוי שלו. הלבוש, מציג את האדם הלובש כנבדל ומאפשר לו לחוות את
עצמו כאחר משמעותי המודע לעצמו ולסביבתו, אך בה בעת הופך אותו לאחד מקבוצה
(קבוצת שיוך מקומית, אתנית, מגדרית, דתית, מעמדית, גילאית, מקצועית וכן הלאה). כך
בעצם מהווה הלבוש דרך להעביר מידע לגבי התפקיד ומעמדו החברתי של הלובש,
באמצעות ביטויים תדמיתניים וקישוטיים המהווים שפה סמלית.
תצוגת דגמי האופנה של המעצבות סתיו אלפסי אחלאוי (נ. 1993) ונטע איטח (נ. 1993)
מוסיפה לתצוגה ההיסטורית פרשנות עכשווית עיצובית ומימושה בקולקציית אופנה. שתי
המעצבות הן בנות הדור השלישי למהגרים ממרוקו, אשר פנייתן אל מרוקו כמקור לשאוב

ממנו עבור יצירה עכשווית היא מכנה משותף. שתי המעצבות מתייחסות בעבודותיהן אל
ההקשר ההיסטורי-תרבותי המרוקאי כמקור חומרי זמין, מפענחות אותו ומשלבות אותו
מחדש אל תוך מערכות לבוש מורכבות.
עבודתה של איטח HERitage מציעה פרשנות עכשווית לחומר המסורתי, זאת באמצעות
יצירת קולקציה המתבססת על מקומה של ״השמלה הגדולה״ – שמלת החתונה המרוקאית
המסורתית. בתוך הגזרות המתוחכמות נשמר גם הזיכרון האתני, והוא מתגלם בעבודת יד
(קראפט) מסורתית שהתבצעה על ידי המעצבת בשיתוף בנות משפחתה. עבודה עמלנית
כזאת המבוצעת על דגמים עכשוויים יכולה לבטל את ההיררכיה שבין מסורת ל-״קוטור״
(Haute couture – אופנה עילית), בין מה שנחשב אתני למה שנתפס אופנתי ובן הזמן.
עבודתה של אלפסי אמא ילדה מבקשת לסמן מסע של בניית זהות מובחנת בתוך מוסכמות
תרבותיות וחברתיות. הקולקציה עוקבת אחר מסעה של ילדה מרוקאית שאולצה להינשא
ומוצאת את הדרכים האפשריות להתקיים בתוך מציאות מסורתית קשיחה. הקולקציה
פורשת חמישה דגמים שבאמצעות כל אחד מהם מתקיים עיסוק בחומר מרוקאי המתעצב
לכדי אפשרות חדשה של פרשנות חומרית, המקיימת גם דיון במהותן של תבניות ומוסכמות
חברתיות.
שני חלקי התערוכה חושפים עולמות של תרבות חומרית הבאים לידי ביטוי בפרטי לבוש. הם
מציגים באופן בלתי אמצעי את עולמם התרבותי של המרוקאים כפי שהוא התפרש
באובייקטים הלבישים מתחילת המאה הקודמת, אך מאפשרים גם של מבט אל גלגולו של
עולם הצורות הוויזואלי בפרשנות של יצירה עכשווית. יש בכוחו של חיבור ייחודי זה יש בכוחו
לשנות את נקודת המבט שלנו על בגדים – מביטוי פולקלוריסטי, לחומר תרבותי זמין ומרגש
במיוחד.