אניסה אשקר: זהב שחור          

לראשונה במוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח אנו מציגים תערוכת יחיד שמוקדשת כולה ליצירתה של אמנית עכשווית – אניסה אשקר. ביצירתה מציעה אשקר מבט מורכב על הקשרים התרבותיים המתקיימים באזורנו, ובכך ממשיכה התערוכה "זהב שחור" את אידיאל השילוב התרבותי, שאנחנו מבקשים לקדם במוזאון, בין מזרח למערב ובין עבר להווה, בין אמנות עכשווית לבין מסורות האסלאם.

אניסה אשקר היא אמנית בולטת בשדה האמנות בארץ, זכתה בפרסים והציגה תערוכות בארץ ובעולם. היא נולדה בעכו בשנת 1979 למשפחה מוסלמית מרובת ילדים. כבר מילדות גילתה משיכה לאמנות. בגיל 9 החלה ללמוד אצל קליגרף מסורתי, תחום השמור באסלאם לגברים, ובגיל 14 יצאה מיוזמתה ללמוד תולדות האמנות ועיצוב בתיכון הנוצרי מר אליאס באעבלין שבגליל התחתון. את לימודי האמנות המשיכה במדרשה לאמנות בבית ברל.

בתערוכה מוצגות עבודות מן השנים האחרונות ובכללן כאלה שנוצרו במיוחד לחלל המוזאון. בולטים בנוכחותם שני דיוקנים גדולים של האמנית הנושאים כתובות על פניה. הכתיבה של מילה או משפט בערבית על הפנים, מדי יום, כמעט עשרים שנה, מאפיינת את עבודתה של אניסה אשקר ואת זהותה הציבורית. באמצעות דיוקנה והכתובות שעל פניה – באחת פתגם ערבי מסורתי על ייעודה של האישה ובשנייה, באנגלית באותיות ערביות, סלנג אמריקני הקושר בין אוכל לבין המזרח התיכון – מציגה אשקר את עצמה, כאמנית וכאישה ערבייה, הנתונה בתווך בין המסורתי לעכשווי ובין מזרח למערב.

לקבוצת ציורים מופשטים ואקספרסיביים שמבוצעים בתנופה של שפיכה, התזה והזרמת צבעים על הבד, צירפה אשקר צלחות קרמיקה מעודנות, חפץ דקורטיבי המבטא כמיהה לעולמות רחוקים. הצלחות המודבקות על הבד כמו עין הצופייה מערבה, משקפות גם את גלגוליה של מסורת אמנותית, מציורים רומנטיים מתקופת הרוקוקו או ציורים רֵאליסטים של האמן הספרדי בן המאה ה17 מורילו, אל ההדפסה וההפצה שלהם על גבי כלים לשימוש או לתצוגה. 

הכלים מופיעים בעבודות נוספות שמוצגות בוויטרינות: צלוחיות לבנות מוכתמות באדום סמיך ונקרש בסדרה "ארוחת ערב", וקבוצה של ספלים מהודרים ש"טופלו" על ידי האמנית בהתזה של אדום וזהב ומעוררים אסוציאציות של שפע אך גם של דם. קבוצה של כלי חרסינה כחולה מדֶלפט שבהולנד, המודבקים על הדיוקנים הגדולים, זכו לטיפול דומה. אשקר אוספת את הכלים מתוך הערכה למסורת התרבותית והאסתטית שלהם ומשתמשת בהם כמצע לפעולה ציורית, ובכך משבשת את המראה המושלם והאצילי והופכת אותם, בד בבד, ליצירה שלה ואת יצירתה לחלק מאותה מסורת.

אידיאל הזוגיות והקשר המשפחתי הוא נושא מתמשך ביצירתה של אניסה אשקר, המתבטא בתערוכה בכמה מהציורים עם הצלחות ובעיקר בסדרה "הורים", שבה צירפה תצלומים מהאלבום המשפחתי לציורים מופשטים בזהב. החיבור בין המופשט לסיפורי או המילולי מתגלם בסדרת העבודות "כינויי גוף בשפה הערבית", שבהן המילים מידמות לדמויות והכתב מצביע על זיהוין הלשוני – היא, הוא, את, אתה ועוד. הציורים מונחים על דיונות החול שבנתה האמנית בחלל המוזאון, רמז לשורשיה בעיר שלחוף הים, עכו.

זיכרונות מעכו וממסגד אל-ג'אזר מביאה האמנית בעבודה "זהב שחור" שבמרכז האולם, התלויה מתחת לכיפה בדומה למנורות העגולות במסגדים עות'מאניים. באמצעות ציפוי חישוק המנורה בתמרים – מזון לגוף הקשור למורשת הערבית והאסלאמית – ובעלי זהב כהד לאור האלוהי, המזון לנפש, ממזגת אשקר גם כאן את הגופני והרוחני, היקר והעממי, הצורך הבסיסי והשאיפה אל הנשגב.

הצלילים העוטפים את החלל הם עבודת סאונד בת חמישה חלקים שיצר המוזיקאי ומעצב הסאונד איאן ריכטר במיוחד לתערוכה, בהשראת חלל המסגד ויצירותיה של האמנית. שלושה פרקים מולחנים, בהם נכללה גם הקלטת שיחה בין אניסה לבין אביה על אודות התצלומים מהאלבום המשפחתי, ושתי הקלטות היסטוריות, מעין רדימייד מוזיקלי: האחת אינסטרומנטלית, מוזיקה טורקית קלסית, השנייה שיר אהבה מזרח-תיכוני.

אניסה אשקר אומרת: "אני מונעת מרגישות. שנים זה מה שמניע אותי כאמנית וכבן אדם. בין כאב לעצב, לשמחה ואהבה, בין תקווה ושפע, הכול ביחד. אני כאמנית לא מרחפת, מנסה להיות מאוד מדויקת ובו בזמן להיות עם חופש מוחלט. האמנות היא מעל החיים הרגילים. אני מביאה את האמנות ליום-יום."

דליה מנור, שרון לאור-סירק

אוצרות התערוכה

מוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באר שבע

18.10.2017 – 3.3.2018