המוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח גאה לפתוח את שעריו בתערוכה המוקדשת לאחד הנושאים המזוהים עם אמנות האסלאם – שטיחים.
לשם התערוכה, "קשרים" , משמעויות שונות. השטיח קושר בין מזרח למערב, בין עבר להווה, בין קודש לחול. קשירה היא גם אחת השיטות לאריגת שטיח; על גבי חוטי השתי נקשרים חוטי הפלומה ורוב השטיחים המוצגים בתערוכה הם שטיחים שנארגו בשיטה זו, ומכאן שמם: שטיחי פלומה. בתרבות האסלאם ועמי המזרח נפוץ השימוש בשטיחים ובאריגים – בסביבה הביתית, בחצר המלכות ואף בפולחן. והראיה, בשל המקום המרכזי של השטיח בטקס התפילה המוסלמי, שטיחי תפילה הם פריטנ אישי שעדיין נמצא בשימוש יום יומי. בחברה הנוודית הוקמו אוהלים שרופדו במקלעות וברקמות, ואריגים ושטיחים ציפו את רצפות ואת קירות המסגדים והארמונות. החל בימי הביניים השטיחים יוצאו כמוצר מותרות לאירופה.
באימפריה המוסלמית בימי הביניים נארגו שטיחים מיוחדים בהזמנת השליטים ועושרם נמדד, בין השאר, בכמות השטיחים והאריגים שהיו ברשותם. שליטים ומנהיגים דתיים תוארו בדיוקנאות כשהם ישובים על גבי שטיח מלכותי. הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר של שטיח שלם נמצא ב 1949 בפאזיריק שבדרום סיביר, בקבר עתיק מהמאה החמישית לפנה"ס. השטיח ארוג בצפיפות ומעיד על טכניקות האריגה המפותחות שהיו נהוגות כבר אז.
מקורות כתובים ממצרים, מיוון, מפניקיה, ממסופוטמיה ומאיראן, כבר מהמאה השמינית לפנה"ס, מציינים שימוש בשטיחים. אחד השטיחים המפורסמים המתואר בהם הוא "האביב של ח'וסרו" – שטיח פרסי מארמונו של המלך הסאסאני ח'וסרו הראשון ששלט בשנים 579-531 . השטיח העצום היה ארוג משי, רקום בחוטי כסף וזהב ומעוטר באבני חן, אך הוא לא שרד.
בתערוכה מוצגים שטיחים מתוצרת איראן, טורקיה וקווקז מן המאה 18 ועד תחילת המאה ה 20 שהושאלו ממוזאונים ומאוספים פרטיים.
השטיחים נחלקים לשלוש קבוצות: שטיחי תפילה, שטיחי גן ושטיחי מדליון. מקור ההשראה של חלק מהשטיחים מוצג בתערוכה לצדם: מבנה המסגד, חפציו, כריכות וכתבי יד של דפי הקוראן. בתערוכה מוצג גם ציור שמן הולנדי של "טבע דומם" מהמאה ה 17 , שבו שטיח מזרחי מהווה חלק מהפריטים שעל השולחן; מקומו של השטיח באמנות האירופית מעיד עד כמה נפוץ היה במערב כפריט מותרות. גם בעיצוב הבית המודרני וכפריט מותרות לא נס לֵחו של השטיח. עבודות וידאו ותצלומים של אמנות עכשווית המוצגים בתערוכה מעידים כי השטיח ממשיך לשמור על מרכזיותו – הן בחברה המסורתית והן בזאת המודרנית.
שרון לאור-סירק
אוצרת התערוכה