מסעות המזרח

אמנים וחוקרים אירופים הגיעו למזרח התיכון החל מראשית המאה ה-19 כדי למצוא בו את ערש הדתות (ארץ הקודש) כיעד תיאולוגי נוצרי או יהודי ולשם תיעוד המרחב במסגרת חקר מדעי ואתנוגרפי. עקב השיפור בתחבורה הבין-יבשתית ובאוניות הקיטור שקיצרו את המסע הימי והפכו את הדרך בטוחה יותר וקצרה יותר, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ובעיקר בסופה החלו להגיע קבוצות תיירים מאורגנות מאירופה ומארצות הברית למזרח התיכון, בייחוד לארץ הקודש, למצרים ולצפון אפריקה.

המחקרים ועבודות האמנות של המבקרים האירופים והאמריקאים משקפים את המרחב ואת המבט המערבי על המזרח באמצעות ציורי השמן והתצלומים המתעדים את הסביבה ואת תושביה. התיירות הגבירה במידה ניכרת את ייצור המזכרות על ידי המקומיים: גלויות, ערכות תצלומים ושקופיות, מפות, חוברות, ערכות תבלינים, פרחים מיובשים מהמקומות הקדושים, חפצי נוי וספרים. כל אלה יוצגו בתערוכה וישקפו את שניבט ממכלול התוצרים של הביקור במזרח התיכון.

כיצד נתפס המזרח התיכון בעין המערבית המבקרת, תרתי משמע, ומה מידת האובייקטיביות של תוצרי מפגש זה? שאלות אלה ועוד רבות אחרות מעסיקות את שדה המחקר שנים רבות. אדוארד סעיד בספרו הנודע אוריינטליזם בחן את הקשריו ההיסטוריים של המושג. הוא וחוקרים רבים טענו והוכיחו כי המבט של המערב מקרין הוויה מדומיינת ומעצב את המזרח התיכון כתמונת ראי מהופכת של המערב עצמו.

למעשה, המבט של המבקרים המערביים התעלם מהמרחב כמות שהוא. הם לא הבחינו בין האוכלוסיות השונות והמגוונות היושבות באזור גיאוגרפי נרחב זה. טורקים, מרוקאים, יושבי מדבריות ערב ושאר בני המקום, כולם נדמו בעיניהם לקבוצה אתנית אחת: "בני המזרח". כל המרחב נסקר בעין א-היסטורית ונתפס כמרחב סטטי שלעולם אינו משתנה, קפוא בזמן וללא שיכרסמו בו תהליכים גיאו-פוליטיים כלשהם. כל תופעה שראו עיניהם – הוענקה לה כסות תנכית ומהברית החדשה שהעלימה את אותות ההווה.

תרבות בני המזרח נחשבה קרובה יותר לטבע הבראשיתי, לעולם אקזוטי וילדותי. חיי היום יום תויגו כפולקלור, והאוכלוסייה תויגה לפי ארכיטיפים: הנסיך והנסיכה, הסוחר הזקן, החַג'י החכם (מוסלמי אשר עלה לרגל למכה [מצוות החַג'] – נקרא חַג'י) והדרוויש הנודד. המרחב נתפס כגן עדן תנכי קדום שיושביו משמרים את מנהגי העבר של ערש הדתות היהודית והנוצרית, בלבושם, בשמותיהם ובשפתם. לדידם, הארכיטיפים של המזרח אינם אלא חלק מסיפור המתרחש במרחב יצרי, א-מוסרי ופראי אשר מפגין גם ממד של אידיליה רומנטית עד חוויה ארוטית. התודעה האירופאית מחקה את המזרח כפי שהוא, על ערכיו הדתיים והאתיים, על אורחות חייו המותאמים למזג האוויר ולתוואי השטח המקומי.

כלל העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ונולדו מהביקור במזרח התיכון ומהחוויה שחווה המבקר במרחב. לצידן מוצגות ארבע עבודות עכשוויות של אמנים החיים במדינת ישראל: אלעד אורן, אליהו אריק בוקובזה, דור גז, ועבודה משותפת של יעל סונינו-לוי ותמר שליט-אבני. עבודותיהם משקפות את נקודת המבט שלהם על המוצגים בתערוכה וכן הלך רוח ביקורתי ואישי הפונה אחורה בזמן.

הביקור בתערוכה וההתבוננות במוצגים מְזַמנים שאלות של ייצוג. עד כמה העבודות משקפות מרחב אשר נחווה ישירות ואשר מביטים בו נכוחה או שמא הן משקפות מרחב פנטסטי ומדומיין. דיון זה, אשר התערוכה היא חלק ממנו, עדיין רלוונטי בהקשר ההיסטורי והתרבותי של השיח בין תושבי המרחב למי שחיים מחוצה לו.

תודה למשאילים שנענו ברצון, השאילו את היצירות וליוו את צוות המוזאון במהלך בניית התערוכה:  בוקי בועז, זאב זליג, עמי זהבי, עדי וגיא חגג, פרופ' רחל מילשטיין, מוזאון ישראל, ירושלים ויד ל.א. מאיר, מוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים. תודה מיוחדת לרחל לב אשר שימשה כיועצת אוצרותית לנושא המושבה האמריקאית.